זהו הפוסט הראשון שלנו שמארח תמונות משתי המצלמות! לעיתים יופיעו פה תמונות שנראות זהות בעין בלתי מזויינת. עליכם לדעת שהן לא זהות! אחת מהן צולמה במצלמה היפה והטובה של שני והשניה במצלמה השמנה של גל, שצריך כל פעם מחדש לפתוח את הפלאש שלה.
***
אתה לא תגיד לי מה לכתוב. אני כותבת את הפוסט הזה עכשיו ואני יכולה לכתוב מה שאני רוצה. אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה בפוסט אחר שאתה תכתוב. המלצמה שלך כן שמנה. טוב, אני מוכנה לפרגן לה את עניין הזום – זה באמת שווה שיש לנו זום גדול.
***
לאל בולסון הגענו בלי הרבה ציפיות. אמרו לנו שזאת עיירת היפים מאד חמודה ונעימה ושיש שם שני טיולים שאפשר לעשות. היה נשמע לנו נחמד והתגעגענו קצת לעיירות קטנות וחמודות, אז הלכנו על זה.
אנחנו פורקים את עצמנו בהוסטל ויוצאים לבירור מהיר על הטרק אליו אנחנו רוצים לצאת - הקניון הכחול (cajon del azul). אנחנו מבינים שלא מדובר בטרק קשה ושמבחינת מזג האוויר (סוג של מגבלה כללית בפטגוניה – מאז שהגענו לאיזור, אנחנו מתעסקים בענייני מזג אוויר קצת יותר מדני רופ) עדיף לנו לחכות עוד יום.
אין בעיה, מחר מתקיים שוק ההיפים. איזה היפים? אלה שגרים פה. הרבה מאד מהאנשים פה נראים כמו דור שני של היפים – כולן בהריון, כולם לבושים בסמרטוטים וכולם חייכנים וחיוביים (חוץ מאחת ההיפיות בשוק שהיתה עצבנית במיוחד, אבל היא גם לא היתה בהריון, אז אולי זה היה היום הזה בחודש..). השוק, הוא סוג של נחלת בניימין עם אופי. אפשר לקנות שם סמרטוטי שיער דקורטיביים, בובות סמרטוטים צבעוניות, דיסקים עם מוזיקת עולם שמנגנים ההיפים ופסלונים וכלי מטבח מגולפים בעץ ושאר ירקות מעשה ידי ההיפים המשועממים מהחוות באזור.ואוכל!
***
אבל לא לשם כך התכנסנו. הגענו לעשות טרק. בערב ארזנו את הדברים שלנו לטרק ולמחרת בבוקר קמנו מוקדם מאד כדי להספיק לאוטובוס שמוריד אותנו בנקודת ההתחלה. עם היציאה מההוסטל אנחנו פוגשים שלישיית בנים שחזרה מבילוי לילי (מחזה שגרתי ב- 07:00 בבוקר בארגנטינה) ותופסים עם הנהג טרמפ לעיר – הסתדרנו. למי יש כוח לצעדה על הבוקר.
עם הירידה מהאוטבוס אנחנו מתחילים ללכת. אין זבובים ולא חם – אנחנו מתחילים מנקודה גבוהה. הטרק התגלה כטרק לא קשה (שלא לומר טיול שנתי שעושים אותו תיכוניסטים ארגנטינאים עם נעלי אול-סטאר. אבל למה? למה הקטנוניות??) ואנחנו אפילו גומעים אותו בזמנים המומלצים ובלי תלונות.
עם הירידה מהאוטבוס אנחנו מתחילים ללכת. אין זבובים ולא חם – אנחנו מתחילים מנקודה גבוהה. הטרק התגלה כטרק לא קשה (שלא לומר טיול שנתי שעושים אותו תיכוניסטים ארגנטינאים עם נעלי אול-סטאר. אבל למה? למה הקטנוניות??) ואנחנו אפילו גומעים אותו בזמנים המומלצים ובלי תלונות.
בדרך אנחנו עוברים נופים מקסימים. אנחנו יודעים, זה מתחיל להישמע כמו קלישאה של סבתות - הכל יפה, מהמם, מדהים וגם מקסים - אבל באמת שאי אפשר להתרגל למרחבים ולנופים פה. הרים, מים, ירוק, מים, עוד מים ואז גם סוסים. עוד בדרך חולפים, באמצע שום כלום, חוות ירוקות ומופרכות לחלוטין עם בתי ענק במרכזן. אנחנו לגמרי מבינים איך הנאצים בחרו דווקא את ארגנטינה כיעד מועדף להיעלם אחרי המלחמה.. בירכנו אותם בברכת שימותו הנאצים. אלה מהחוות ובכלל. שיהיה.
***
בשעות אחר הצהריים אנחנו מגיעים לאתר הקמפינג, במרכזו זורם זרם קטנטן מאחד הנחלים באזור. בדומה לשאר הפארקים בהם טיילנו עד עכשיו גם פה המים נקיים לחלוטין ואפשר ורצוי לשתות אותם ישר מהטבע. מעבר לעובדה שזה מפשט דברים, כי לא צריך לסחוב כמויות של מים לכל טרק, אלא מספיק לקחת בקבוק קטן למילוי בדרך, זה פשוט מרענן (תרתי משמע – המים קפואים) ו - הנה זה בא - מקסים.
[מאמר מוסגר – בשלב כלשהו נופל לנו האסימון שאם אנחנו שותים את המים ישירות מהנחלים בכל פארק ושמורה, בטח אפשר לשתות מים מהברז בעיירות ולא צריך לקנות מים מינרלים במחיר מופקע. מאז אנחנו שואלים בכל עיירה שאנחנו מגיעים אליה ובינתיים זה ממש ככה]
עם ההגעה אנחנו מכינים לנו מרק להרגיע את הבטן ופורשים לשנ"צ. בסביבות 20:00 שני מסרבת להתעורר מהשנ"צ וגל יוצא להכין ארוחת ערב בקור של הערב. כשהאוכל מוכן שני מוציאה את האף מהאוהל, מספיק בדיוק כדי לאכול ולחזור פנימה, איפה שחם.
בלילה אנחנו עושים מה שלא עשינו בשנה האחרונה - רואים טלוויזיה. יש איתנו את ה- mp4 המיושן שגל קנה לפני יובלות ויש עליו את long way round (אם לא ראיתם – תראו) ואנחנו פותחים פרק ורמקולים ופשוט יושבים וצופים בתכנית באמצע הקמפינג. אמריקה. דרום אמריקה.
***
למחרת בבוקר אנחנו משאירים את הדברים שלנו במחנה ויוצאים לטיפוס קצר לקניון עצמו. כחצי שעה אח"כ אנחנו מגיעים לנהל ומפל מלאים במים. שניהם מגדירים מחדש את המושג "גועשים".
***
משם חוזרים למחנה, אורזים את הדברים ויוצאים חזרה באותה הדרך, הפעם בירידה. אחרי כל האגמים שגל דגם באזור ברילוצ'ה הוא מרגיש גיבור ומדמיין שאבות אבותיו הגיעו מסקנדינביה ומחליט שהגיע הזמן לדגום גם נחל של מי שלגים (שבניגוד לאגם של מי שלגים, בו המים מעט מתחממים מהשמש והם רק קפואים, בנחל של מי שלגים המים קפואים לאללה). התמונות (וגם הסרטון) צונזרו, אבל אפשר לומר שנצפתה טבילת גוף מלאה. כזאת שאי אפשר ממש לתזמן, אבל היא בטוח נצפתה.
***
אנחנו שוב עומדים בזמנים ואפשר להודיע ששני צלחה טרק (כן, בסדר, טיול שנתי, אבל הוא היה ברגל ובדרום אמריקה, אז קוראים לו טרק. ט-ר-ק) בשלום. שלא לומר בהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה