***
היום השלישי
בוקר היום השלישי נראה עוד יותר בהיר מהימים הקודמים. התארגנו בזריזות (שעתיים פלוס-מינוס), ארזנו תיק קטן (תיק גדול עם מעט דברים זה יותר מדוייק), נעלנו את האוהל ויצאנו במעלה הואדי לנקודת תצפית בהמשך. מדובר באחת מנקודות התצפית היפות בטרק וזאת שהדרך אליה היא המפרכת ביותר. מדובר בטיפוס של כארבעים חמש דקות על סלעים. המסלול הוא בחזקת נוכח-נפקד, אתה יודע שהוא שם אבל לא תמיד ברור איפה. התצפית, כאמור, מדהימה - צד אחד של הואדי מוגן מהשמש ולכן כולו מושלג ומלא במפלי שלג ומפולות שלגים לפרקים, כשהצד השני של פונה לשמש ולכן, בעונה הזאת, חשוף לגמרי. במורד הואדי (הכיוון ממנו הגענו) נשקף כל העמק, על שלל הלגונות שבו.
גם הפעם גל המשיך לטפס ארבעים וחמש דקות נוספות לתצפית בהמשך מעלה הואדי, זאת שאמרו לנו שהיא פחות יפה מזאת שהגענו אליה (לזכור לבדוק באינטרנט אם יש בעיה ידועה עם עודף אנרגיה) ושני חזרה לקמפינג לבוקר של כיף באוהל. נקודת התצפית יפה אך שונה לגמרי מהראשונה ("שונה לגמרי" ככה קוראים לזה היום).
לסיכום נקודת התצפית הגבוהה יותר: יש הגורסים שכשלוקחים בחשבון את הדרך חזרה (שעה וחצי של בולדרינג) אולי באמת אפשר לוותר על נקודת התצפית השנייה (אבל זה רק בגלל שאנחנו שונאים לחזור דרך שעשינו בכיוון ההפוך). פשוט עד שמגיעים לקמפינג שוכחים מההרים, השלג, היער והנחל המדהים שמלווה את המסלול, אבל מהבירכיים דווקא לא שוכחים. להיפך, נזכרים בהן ומצטערים שהן לא ישארו איתנו לאורך זמן. בנוסף היתה גם שמש. שמש חזקה, עד כמה שהתקשנו להאמין. ככה יצא שמישהו חזר כועס לקמפינג כדי למצוא שם משהו אחר קורא ספר בניחותא באוהל. שוב, בלי שמות.
אנחנו פורקים את התיק, בשביל לארוז מחדש את שני התיקים (תענוג שמלווה אותנו לאורך כל הטיול) ויוצאים לדרך.
לפנינו דרך לא ארוכה, אבל מה - מישורית. כל הדרך אנחנו מברכים על זה שלא עשינו את הדרך בכיוון ההפוך, אחרת הירידה המטורפת שהלכנו (התדרדרנו) הייתה עלייה מטורפת. ההפתעה האמיתית של היום (לפחות עבור בעלי פטישיזם קשה למים וחופים) היתה שהירידה הסתיימה בחוף חלוקי נחל למרגלות לגונה. מי היה מאמין (מי לא? הכל פה מלא לגונות) - מראה מקסים של עצים קרובים למים שעושים צל ונוף פסטורלי מעבר אליהם.
אחרי שלושה ימים היה נעים לעשות מקלחת (קפואה). ויש את אלה שחיכו (וייחלו) למקלחת החמה שחיכתה בקמפינג אליו היו פנינו מועדות. אחרי המקלחת עשינו קפה ואכלנו שאריות נקניק וסוכר בצורת פירות יבשים. או אז חלפה אותנו קבוצה שלמה של יפנים שהיו הרוסים מהקטע של הקפה השחור וצחקו עלינו. אז מה, גם אנחנו צחקנו עליהם. כי הם היו יפנים. מלבד המקלחת המדומה, גל גם עשה כביסה מדומה לחולצה שלו. המקלחת והכביסה עזרו באותה מידה לריח שהוא הדיף מאז היום השני ועד סוף הטרק (מי הולך רק עם חולצה אחת חמישה ימים??)
 |
| נראה כמו מקלחת יסודית לגמרי בקור הזה. מאחורי האוזניים ניקית? |
 |
| מכבסת... |
 |
| תולה! |
התלבטנו כמה זמן אפשר למשוך כאן כדי לא להיכנס לחושך, אז שאלנו מטייל שעבר בכיוון ההפוך כמה זמן יש לנו עד לקמפינג. "קינסה מינוטס" הוא ענה בתגובה (חמש עשרה דקות). קינסה?? אליפות, יש לנו ים זמן פה. התרווחנו, שחררנו את הבטן וכבר תכננו מה נאכל לארוחת ערב (מרק של קנור). על זה נאמר: קינסה אמא שלך. אחרי שקמנו ללכת וחמש עשרה דקות לתוך ההליכה, בדיוק כשגילינו שהמשקפיים השבורים של גל שהודבקו בכשרון רב עם מסקינג-טייפ (יש מילה כזאת. קבלו) נותרו לנוח למרגלות האגם והוא צריך לחזור לאסוף אותן, הגענו לשלט שסימן שיש לנו עוד חצי שעה של הליכה עד לקמפינג – חישוב מהיר אומר 45 דקות מהחוף לקמפינג. 45 ולא קינסה! נפלה רוחנו ודידנו לקמפינג. קינסה אמא שלך.
 |
| לא היה נורא לחכות לו שיחזור עם המשקפיים |
לאורך כל המסלול ניתן לבחור בין מקומות שונים לישון בהם: קמפינג חינמי שאין בו כלום, קמפינג בתשלום עם מקלחות, או בקתות, לאנשים שלא ישנים באוהלים (מצריך הון), בהן יש גם ארוחות חמות וארוחות להמשך היום (מצריך קרן הון). עבורינו זה היה המחנה הראשון (והאחרון) שהיה בתשלום, כי תכנון המסלול התאים להישאר בו. בתמורה קיבלנו מקלחות חמות, ברז מים זורמים ושירותים עם קירות ודלתות (עבור אלה בינינו שעוד זכרו איך מאייתים היגיינה. לא, כי פשוט מישהו היה צריך להזכיר למישהו השני איך. בלי שמות אומרים לכם!). בתמורה גם קיבלנו מחנה מפוצץ אנשים והיה לנו די קשה למצוא מקום להקים בו אוהל. בסוף מצאנו והיה אחלה.בהמשך לטמפרטורות הגבוהות שהיו במהלך היום, גם הלילה היה יחסית חם. גל העביר את הלילה בלי שק"ש. גשם? בגדים רטובים? לא היום.
***
המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה