משבר גיל השלושים?: פוסט בלוג

אז זהו...עשינו את זה...ארבעה חודשים של טיול מתועדים באלבום שסוף סוף יש לנו מזה שנים.

אנחנו רוצים להודות לעצמנו שהבאנו עצמנו עד הלום בברכיים נטויות וארנק אוורירי.

תודה לנו על ההשקעה והשיעבוד לכתיבת הבלוג שלעתים נראה היה שלא ייגמר לעולם.

תודה לשני על הפוסטים, העריכה, השנינות, בחירת התמונות ועל המנוע שהייתה כשהבלוג יצא לשנינו מכל החורים.

תודה לגל על הפוסטים, סיפורי המסגרת, העריכה החוזרת והנסיונות הבלתי נלאים להיות שנון.

תודה לכל האנשים שפגשנו בדרך והעשירו אותנו בחוויות טובות ורעות.

תודה לכל המקומות שבהם עברנו, צעדנו, שחינו וישנו שהותירו אותנו המומים, משועממים, עייפים מאושרים, נלהבים, ריקים והכי חשוב מסופקים.

תודה לכל הנהגים בכל מאות הקילומטרים שעברנו בים, באויר וביבשה שהיו מקצועיים וזהירים מספיק בשביל להביא אותנו בשלום ליעדנו.

תודה לשמש, לירח, לרוח ולגשם שבאו והלכו בדיוק בזמן בשביל להותיר בנו חוויות נפלאות של צפייה, פחד והתרוממות רוח וללמד אותנו שיעור בחוסר היכולת לתכנן מראש.

תודה לציוד שלנו, זה שהיה והיה טוב, זה שהיה ונעלם (איבדנו), זה שהיה והיה גרוע (התקמצנו) וזה שפשוט היה חסר על שלימד אותנו שיעור בחשיבות של תכנון מראש.

תודה למרחבים שקלטו אותנו בזרועות פתוחות, לערים שהקיפו אותנו מכל עבר ואיימו לבלוע אותנו, לדרכים הצרות ואלו שהיו צרות עוד יותר שהתירו לנו לתור אותן ולאגמים והימים שערסלו אותנו צפים בחוסר דאגה.

תודה לחשבון הבנק שלנו ששמר אותנו באיזו שהיא מסגרת.

תודה לגיל שלנו שהזכיר לנו כמה חשוב לנסות ולהשתחרר כמה שאפשר מכל מסגרת שהיא לפני שהיא סוגרת עלינו.

תודה לאינטרנט ולסקייפ שאפשרו לנו להתעדכן ולהיזכר למה אין שום סיבה לחזור לארץ בשביל לאט לאט, לאורך זמן, לזקק את הדברים שבכל חשובים ושאולי בכל זאת כן שווים לחזור בשבילם.

תודה לכולכם ששמרתם על קשר איתנו. הקשר מרחוק היה אחת מהחוויות המהנות בטיול.

תודה לכם הקוראים של הבלוג. התרגשנו והופתענו מכל קורא נוסף, ושמחנו שנהניתם מכל אותם פוסטים.

פינת ההתחזקות:

תודה לgod all mighty...לא ברור אם הוא שם ואם כן אם הוא עקב אחרי הבלוג אבל כנראה שאם הוא כן שם אז הוא היה איתנו כי אחרי לא מעט "כמעטים" בכל זאת הגענו לכתוב פוסט תודה בשלום.