יום ראשון, 17 באפריל 2011

בוזיוס - תודה


בוזיוס היה בדיוק מה שהדוקטור רשם (זה נשמע יותר טוב באנגלית) לסוף הטיול – חופש.
***
בוזיוס היא עיירת נופש של עשירי ברזיל. היא קטנטנה והאזור התיירותי בה הוא למעשה מדרחוב אחד גדול, מלא בחנויות ומסעדות. אנחנו יודעים שזה נשמע רע, אבל זה לא. לקח לנו קצת זמן להבין למה זה לא רע ובסוף הבנו – אין שם בתי מלון או כל מבנה אחר מעל שתי קומות. התיירים הרבים שפוקדים את העיירה מתאכסנים בפוסאדות (צימרים) או באוניות ענק שמגיעות לאזור והורסות את החופים ואת החיים מתחת למים (סטייל ספינת האהבה). אנחנו ישנו בהוסטל שהיה בנוי ממש על החוף. ככל הנראה רגולציה על בניה היא עניין גמיש בברזיל.
כשעשינו צ'ק אין מסרנו דרכונים. עד כאן הכל כרגיל. ואז הבחור בקבלה מודיע בחגיגיות שהוא מכיר את המדינה שלנו מאד טוב. מפה לשם הבחור מספר לנו שלסבתא שלו יש בית במחנה יהודה. מדובר בבחור ממוצא לבנוני שאמא שלו נשואה לאמריקאי, אז הוא גדל קצת בירושלים ואז הרבה בארה"ב. הוא מודיע לנו שאנחנו בעצם בני דודים ואנחנו מקווים שהוא לא יקרא לעוד כמה בני דודים וידרוש את הבית במחנה יהודה חזרה. עוד הוא מודיע שנשמור טוב על הדרכונים שלנו כי הם שווים 15,000$ ברחובות בריו. עכשיו אומרים??! זה משפחה זה??!
***
עד כאן מידע אינפורמטיבי, כל השאר – תמונות.
כי האמת היא שלא עשינו בבוזיוס שום דבר! אבל ממש כלום. סדר היום שלנו הסתכם בארוחת בוקר צופה לים >> רביצה על החוף >> חזרה להוסטל לשעות החמות ובהיה בטלוויזיה או יציאה לסיבוב קצר בעיירה >> צהריים במקום קבוע >> חזרה לחוף לשקיעה >> יציאה לארוחת ערב >> חזרה להוסטל לבלות לילה שלם (עד 6 בבוקר) ברעש נוראי של המועדון הצמוד להוסטל. אם היה לנו או למישהו אחר ספק אם אנחנו ישנים כבד כמו שאנחנו טוענים, הספק הוסר. בילינו שם ארבעה לילות ברעש כ"כ חזק, שזה נשמע כאילו אנחנו ישנים עם הראש על הרמקולים במועדון רועש במיוחד.
באחד הימים הלכנו על שובר שגרה מטורף וקפצנו לקולנוע המקומי שנראה כאילו שופץ לאחרונה ב- 1964. ראינו את הסרט החדש של האחים כהן – מומלץ. בהנחה שהבנו מה התרחש שם. פשוט העניין הוא שאולי מערבון זה לא הסרט לראות באנגלית ובלי תרגום.
***
הלילה השקט ביותר שלנו עם השינה העריבה ביותר עבר עלינו, כצפוי, בנסיעת לילה חזרה לסאו-פאולו. כמיטב המסורת נרדמנו עוד לפני שהאוטובוס התחיל לנסוע בשביל להתעורר תשע שעות אחר כך בסאו-פאולו, בלי שפתחנו עין בדרך.





























































ונסיים, איך לא, עם קצת מסורת... פסח כשר לכולם ... 




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה