לנטאל, או כמו שהמקומיים מבטאים – נטאו – הגעתי ישר מהפוסאדה של נבו אחרי ששני עזבה. היה קשה לעזוב את הפוסאדה המפנקת, מה גם שאווירת בדידות שררה באויר ולא התחשק לי לזוז יותר מדי.
בסוף הזמנתי טיסה כשהרעיון הוא לעבור מנטאל לפיפה שהוא כפר גלישה בקרבתה.
דברים שלא ידעתי על נטאל: בעצם לא ידעתי כלום.
נטאל נמצאת בפינה הימנית העליונה של דרום אמריקה, ממש בשפיץ.
דברים לעשות בנטאל? לא זוכר ולא התעניינתי במיוחד. מכאן והלאה זה טיול גלישה לא טיול מה שאומר שאטרקציות, תצפיות, נקודות עניין וכו' הם פשוט לא רלוונטים ולא מעניינים.
בנטאל נסעתי לשכונה ponta negra שהיא האיזור התיירותי של העיר. מה מיוחד שם? בעיקר העובדה שיש שם רצועת חוף שלא נגמרת – ארבעה קילומטרים. ויש בארבעה קילומטרים האלה הכל – גלישה, כדורגל, כדורעף, כדורעף עם הכל חוץ מהידיים, קצת מלונות, שימשיות וכסאות (זולים כל כך לשכור שלא שווה לסחוב מההוסטל), אסאי (המעדן הברזילאי שעוד נדבר בו רבות), קוקוסים טריים וכמובן אין סוף נקודות גלישה.
הגלים לא היו מדהימים אבל החוף היה קרוב מאוד להוסטל כך שהיה מאוד נוח.
עוד דבר שיש כאן בצפון הן ארוחות מאוד מאוד זולות ומאוד עשירות. חכו לפוסט הבא על פיפה...בכל אופן אחלה אוכל וזול, גם הוא שני מטר מההוסטל.
עוד דבר שלא ידעתי על נטאל היה שהיא יעד לתיירות סקס. בהליכה באיזור הפאבים מבינים איך בחורה מרגישה כשהיא הולכת ברחוב...מקבלים מבטים בוחנים מלמטה למעלה. הרעיון הוא לאמוד כמה אתה שווה (בכסף, את אף אחת לא מעניין באמת איך אתה נראה).
תחושת הבדידות החזיקה מעמד עד ההגעה להוסטל. כבר בקבלה הכרתי בחור גרמני ובהמשך בחדר שלנו בחור אנגלי. שניהם ילוו אותי במשך כמעט שבועיים שלמים, פשוט זזנו כמעט לכל מקום יחד והכמיה הייתה מיידית ומאוד טבעית. התקופה שנבלה יחד תהיה מלאה זכרונות טובים. למעשה, למעט בחור ארגנטינאי נוסף שיתווסף אלינו בפיפה, הם האנשים שאבלה אתם ברצף את התקופה הארוכה ביותר בטיול.
באחד הערבים יצאנו עם בחורה ברזילאית שהגיעה לכנס??? והכי חשוב דברה פורטוגזית. היא קצת הכירה את העיר ולקחה אותנו לאיזור הפאבים. סיימנו את הלילה במסיבת פוהו, שזו המוסיקה המקומית בצפון, מנסים לא לעשות מעצמנו יותר מדי צחוק כשאנחנו מנסים לקלוט את מה שהיא מנסה להסביר לגבי איך לרקוד.
המוסיקה, כמו שגילינו לגבי הצפון גם בפיפה, היא להקה חיה. הבחור עם הכי הרבה הצלחה ברחבה היה בערך בן שישים אבל רקד הכי טוב והבחורות פשוט עמדו אצלו בתור.
קטע מוזר – כשמזמינים בפאב בירה לקבוצה של אנשים היא עדיין תגיע בבקבוקים קטנים, כאילו אין להם בקבוקים גדולים. הם יגיעו כמו שמפניה בדלי עם קרח אבל שותים תמיד מכוס. המנהג הוא שכל מי שמוזג לעצמו ממלא גם את כל שאר הכוסות בשולחן.
ערב אחר יצאנו לפאב עם שתי בחורות שוודיות (שלא הצדיקו את המוצא שלהן) והתארגנו על משחקי שתייה. אני פרשתי לישון מעייפות כי גלשתי רוב היום אבל הם הגיעו לראות את הזריחה.
מנטאל התארגנתי לעבור לפיפה. לשמחתי הבחור הגרמני החליט לנסוע איתי ושוב לשמחתי ברגע האחרון הצטרף גם הבריטי. במקום אוטובוס תפסנו טרמפ עם בחורה שעבדה בהוסטל ככה שהמעבר היה מאוד נוח.
אגב מעברים – הברזילאים בצפון באופן בולט יודעים פחות אנגלית. לנטאל הגעתי בטיסה שלקחה נטו שלוש וחצי שעות אבל בפועל יותר כי היו שני קונקשנים! כן כן, על טיסה של שלוש וחצי שעות. בשדה התעופה מאוד רצו להסביר לגבי הקונקשיין שאין מה לדאוג לתיק כי הוא יגיע ישר לנטאל אבל במשך רבע שעה שהבחור הנחמד שאצלו עשיתי צ'ק אין ניסה הוא לא הצליח למצוא מישהו שדיבר אנגלית. בסוף קראו למישהי מאיפה שהוא במיוחד בשביל להסביר את מה שכבר הצלחתי להבין אבל הם מאוד נחמדים וממש לא יודעים אנגלית.
הגלים כאמור לא היו מדהימים אבל בכמה ימים שהייתי שם הם היו כל יום והתחלתי להתרגל לשגרת גלישה.
הכנה לבאות.
