ברילוצ'ה

החלטנו (אני החלטתי עם עצמי) שמגיע לברילוצ'ה פוסט משלה. עשינו בה כמה דברים שלא ממש מצדיקים פוסט משלהם ומצד שני גם לא מגיעה להם התעלמות מוחלטת.

***

הגענו לברילוצ'ה קצת לפני ערב ראש השנה האזרחית החדשה. יצאנו לטרק (ראו "פוסט טראומה") וככה התארגן לי ערב עם עצמי בהוסטל כשכולם יצאו למסיבות ראש השנה, כי לא יכלתי לקחת את הסיכון שמישהו ידרוך לי על הרגל במועדון ויחסל את הסיכוי שלי ללכת בשבועות הקרובים.

קצת לפני המועדון התארגנה בהוסטל ארוחה, בה כל אחד הכין מאכל מסורתי למדינה שלו. תכננו להכין שקשוקה אבל זוג ישראלים נוסף שהיה בהוסטל ביקש שנוותר לו עליה כי הם לא יודעים להכין שום דבר אחר. אז הכנו מג'דרה עם רוטב יוגורט. הארוחה היתה מעולה! המתכון המנצח היא, ללא ספק, זה של הברזילאים – נתחי עוף ברוטב שמנת ועגבניות (מתכון בסוף הפוסט – טרם נוסה).

  

האם תצליחו לזהות את גל בתמונה

 ***

באחד הימים בעיר, החלטנו לקחת אוטובוס מקומי לאחד האגמים שאפשר להתרחץ בהם (אגם גוטיירז), כי המים בהם קצת פחות קפואים (קצת פחות קפואים משלג). גם פה קיבלנו המלצה לא להתרחץ איפה שהאוטובוס מוריד אותנו, אלא ללכת קצת לאורך האגם ולחפש חוף מבודד – מצאנו. זה לא ממש חוף, אלא יותר פתח בשיחים שאפשר להגיע דרכו עד שפת האגם.

היה מקסים. היינו לבד עם גזע עץ ענקי שנפל למים ואפשר היה לשכב עליו ולקרוא ספר. על החלק של הרחצה אני וויתרתי, כי איברי הפנימיים יקרים לי. גל, כהרגלו, הלך על זה וניסה לשכנע אותי שאחרי כמה זמן המים כבר לא קרים (אני ניסיתי לשכנע אותו שזה בגלל שקפאו לו כל האיברים שנמצאים בתוך המים והוא פשוט כבר לא מרגיש כלום).

***

התכנית המקורית היתה לחזור מהאגם עד שעות אחר הצהריים ומשם להמשיך לנקודת תצפית על האזור שאמורה להיות אחת מהתצפיות היפות בעולם. הפסטורליה נפנפה את התכנית המקורית הצידה ובפועל חזרנו מאוחר מדי לעיר.

לתצפית הלכנו ביום אחר והיא אכן אחת היפות שראינו  ואחת היפות שאנחנו יכולים להעלות על הדעת. האזור פשוט מהמם. מהתצפית רואים את האגמים הרבים שפרושים מסביב ואת ההרים שמתנשאים מעליהם. מהתצפית גם רואים את בתים מבודדים שממוקמים ממש על גדות אגמים – לא פייר זה פה. תהינו בינינו לבינינו אם היינו מוכנים לגור במקום כזה (כי פשוט עפות עלינו הצעות מכל עבר וזה כבר לא נעים להדוף בלי הסבר).

  

ילד מקומי שביקש להצטלם איתנו, בתמורה לזה שיצלם אותנו

מרוב התלהבות רכשנו במחיר מופקע תמונה ממש מטופשת שלנו שצולמה על-ידי גנב – סליחה, צלם – מקומי כשאנחנו על הרכבל. מפאת הפדיחה התמונה תיגנז במחשכי המוצ'ילות שלנו לנצח.

***

כדי לא לקטוע את רצף העצלנות שפקד אותנו בברילוצ'ה, ערכנו סיור במוזיאון השוקולד. יש פה איזה קטע עם שוקולד (ועם כלבי סן-ברנרד) – הם ממש משוכנעים שהם בשוויץ פה. בכל מקרה, בניגוד לאיך שזה נשמע, היה דווקא ממש מעניין וגם קיבלנו טעימות של שוקולד שווה (אם מתעלמים מריבת החלב שהיתה תקועה בו. כמו בכל דבר אחר פה).

***

ונקודת תיירות אחרונה שאי אפשר לוותר עליה בברילוצ'ה היא המסעדה דון אלברטו - מסעדת הסטייקים המומלצת בכל פה (ישראלי). הלכנו באחד הערבים כדי לגלות שככל הנראה ממש כמה דקות לפני שהגענו, נפרק במקום גדוד של הצנחנים. עשרות ישראלים מחכים בחוץ, בתור של כ- 40 דקות. מיד נזכרנו שאנחנו תל-אביבים פלצנים ועשינו אחורה פנה פראי בחזרה להוסטל. הוחלט על שינוי אסטרטגיה. נלך בשעת הפתיחה.

זאת היתה יופי של אסטרטגיה. אמנם עדיין עמדנו בתור (הוא מתחיל בערך רבע שעה לפני הפתיחה), ואמנם עדיין היינו צריכים לבלות בחברת כמה ישראלים שניסו לדחוף את התור מהצד, אבל נכנסנו עם פתיחת הדלתות.

הגיע המלצר ואנחנו שואלים (באנגלית) מה זה האסאדו. המלצר שואל מאיפה אנחנו. אנחנו עונים ישראל. המלצר אומר "צלעות בקר". הוא יודע גם את האר התפריט בעברית. אנחנו מתחילים להבין שכנראה כל ערב מגיעה לפה איזו יחידה לתרבות יום א' (התנצלותי על הדימויים הצבאיים, אנחנו מבלים פה עם ישראלים צעירים מאיתנו בהרבה מאד שנים, כאלה שהשירות הצבאי שלהם היה לפני מספר חד ספרתי של שנים).

בכל מקרה, קיבלנו שני סטייקים (300 ו-500 גר'), ערימת צ'יפס וליטר בירה בכלום כסף. היה טעים – גל חושב שהכי טעים שאכלנו עד עכשיו. אני חושבת שגם הסטייק בסלטה וגם האסאדו בקורדובה היו יותר טעימים (עוכרת). מעבר לטעים, הקטע של המקום הוא העובדה שמי שלוקח ממך את ההזמנה של הבשר הוא גם זה שמכין אותו והוא עושה את זה על גריל ע-נ-ק-י שממוקם באיזור הסועדים, ככה שאפשר לראות אותם מוציאים חתיכות ע-נ-ק-י-ו-ת של בשר ומכינים אותם ממש מולך.

(יש תמונות, אבל הן באייפון ואפל קרציות. אז אין תמונות. במקום זה תמונות אחרות)

***

עדכון מגזרת נעלי הטיולים - שלחנו מייל לאסולו, עם התבכיינות רבתי על האכזבה העמוקה שהנעליים שלהם גרמו לנו. קיבלנו מייל חזרה ש- 6 שנים זה אורך חיים נורמלי של נעל ושיהיו לנו חיים יפים ונטולי אכזבות. אחר כבוד ניגשנו לחנות נעלי טיולים ורכשנו לגל אסולו חדשות. אצבעות הרגליים שלי טרם היו בקו הבריאות, אז קניתי נעליים חדשות רק בפוקון.

***

נתחי עוף ברוטב שמנת ועגבניות / פבריציו ופיליפ

מצרכים:

-          נתחי עוף

-          בצל

-          רסק עגבניות

-          שמנת

-          תירס מקופסת שימורים (לא חובה)

-          מלח-פלפל

ממליחים ומלפלים את נתחי העוף ומשאירים לנוח. מטגנים קוביות עוף עד להשחמה. מוסיפים את נתחי העוף ומטגנים גם עד להשחמה. מוסיפים רסק עגבניות ושמנת. מערבבים ומבשלים על אש נמוכה כמה דקות. ממש לפני הסוף, מוסיפים את התירס.

וזהו. זה מעולה.