אחרי 3 ימים בסנטיאגו, הנה כמה דברים שלמדנו עליה:
- מאד חם פה בצהרים. מאד. ממש.
- בערב קר. גם מאד.
- אין פה חתולי רחוב בכלל. לעומת זאת, יש פה מלא (!!) כלבי רחוב. בהמונים. כלבים גדולים ויפים שלא מזיקים.
- הכל זול פה. חוץ ממצלמות.
- הצ'יליאנים שגרים פה הם שמנים.
- הם לא שמעו על מנשאים לתינוקות. המוני אנשים מסתובבים שעות שלמות עם תינוקות בני יומם על הידיים – סטארט אפ! מי מרים את הכפפה?
מעבר לזה, מדובר בעיר גדולה ולא יפה במיוחד. יש תצפית מהר (סן קריסטובל) שנמצא יחסית במרכז העיר. הרכבל אליו די נחמד כי לא באמת ברור איך הוא עולה ולא מתדרדר למטה במהלך הנסיעה אבל התצפית כאמור לא מעניינת. השכונה למרגלות ההר (בלה-ויסטה) נחמדה.
ההוסטל שאנחנו נמצאים בו הוא אחלה – נקי, מדברים אנגלית, יש אינטרנט אלחוטי חופשי, יש מטבחון מאובזר ויש מסיבות שנמשכות עד 5 בבוקר (את זה אנחנו יודעים, לא כי השתתפנו, אלא כי החדר – כלומר, הפחון - שלנו ממוקם ממש מעל הרחבה של הבריכה).
זאת נקודה טובה לציין לטובה את הרוח הספורטיבית של שני, שמבשלת ואוכלת מהכלים המשותפים במטבחון, למרות שהיא ראתה איך נראה הסקוצ שמנקים אותם בו.. – המהפך הושלם וסקוצ' חדש ואישי נרכש!
מחר ממשיכים לעיירה שנקראת וינה דל-מאר, שנמצאת שעתיים מסנטיאגו. נבלה שם איזה יומיים ונמשיך צפונה.
זה שינוי בתכנית שנבע מזה שחברת האוטובוסים היחידה שנוסעת לסן-פדרו (ממנה יוצאים לסלאר), היא חברה גדולה ומומלצת שעשתה לאחרונה כמה וכמה תאונות קטלניות (אחת בשבוע שעבר). לאור המידע החדש, החלטנו לבדוק איזה עוד אופציות יש לנו בכיוון צפון והחלטנו להגיע לעיר אריקה, כמו שתכננו במקור, שהיא העיר הצפונית ביותר בצ'ילה וממנה להדרים לסן פדרו.
כיוון שהנסיעה ארוכה (27 שעות) החלטנו לפצל אותה לנסיעות קצרות יותר (וינייה דל מאר היא שעתיים נסיעה מסנטיאגו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה